<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער הארבעה עשר</h1>
<h2>דף סג:</h2>
ולענין נאמנות האב בשנים משמע שאינו נאמן מדאמרינן בפרק האומר בקדושין [ס"ג ע"ב] נאמן האב לומר בני זה בן י"ג שנים ובתי זו בת י"ב שנים לנדרים וכו' אבל לא למכות ועונשין. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות אישות [הכ"ב] שאין סומכין על הנשים ולא על הקרובים במנין השנים אלא על פי שנים כשרים להעיד. וצריך עיון מה הפרש בין שנים לסימנים שהרי בסימנים סמכינן אנשים כדבעינא למיכתב לקמן בסיעתה דשמיאה, וגם בענין קורבה לענין חליצה ויבום אמרינן בפרק החולץ [יבמות ל"ט ע"ב] ואשתמודענוהי דאחוהי דמיתנא מן אבוה הוא דאמרינן התם דאפילו עבד ואפילו אשה נאמנין. ואדוני אבי מורי הרב נר"ו [שו"ת תשב"ץ ח"א סימן פ"ג] נתן טעם דלא דמי עדות שנים לעדות סימנין ועדות יבום דהתם עקר טעמו של דבר הוא משום גלויי מילתא בעלמא הוא ויכולין אנו לבדוק עתה על פי אחרים ולדעת אם אמת העידו (ובענין היבם בחזקה בו) כדאיתא בפרק יש נוחלין ואנחנו הם המצריכין חקירה, אבל עדות שנים לא מפרסמא מלתא כל כך ואם כחשו מי יגלה לנו על כן אין סומכין אלא על ראיה ברורה וטעם נכון הוא. וכדמות ראיה נראית לי דאין סומכין על פי נשים ולא קרובים במנין השנים. ממאי דתנן בפרק יוצא דופן [מ"ז ע"ב] ומייתו לה בפרק מי שמת [ב"ב קנ"ה ע"ב] בן ך' שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן ך' והוא הסריס (אבל) [וכל] היכא דאמרינן ראיה היינו בעדים כנ"ל.
<h2>דף עט.</h2>
ולענין סימני הבת שנינו בפרק יוצא דופן [נדה מ"ז ע"א] משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל. פגה עודה תנוקת ואמרינן בגמרא דכתיב התאנה חנטה פגיה. כלומר שאין לה בדדיה שום סימני גדלות, וכל הני סימנין למעלה בדדים הם. בוחל אלו ימי הנעורים. פירוש שהיינו משהגדילו הדדין קצת, ולשון בוחל מלשון התאנים משיבחלו [מעשרות פ"א מ"ב] ואמר רבי יוחנן משילבין ראשיהן, ואף זו משנכנסת בגדלותא דדיה מתגדלין ומשתנין. צמל בזמן שבגרה ולשון צמל הוא שיצאת מלאה. איזהו (סימנה) [סימנין] רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד רבי עקיבא אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר הפטמת רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן בידו [בגמ': ידו] על העוקץ ושוקע והוא שוהה לחזו'. והני תנאי כלהו אסימני בוחל קיימי, אף על פי שרש"י ז"ל דאסימני צמל קאי כבר דחו דבריו, ומתוך דברי הר"מ ז"ל [פ"ב אישות ה"ז] נראה שהוא מפרש כרש"י ז"ל שכתב כל הסימנין כאחת ולא חלק בין נערות לבגרות. וקא מפרש שמואל בגמרא לא משיעלה הקמט ממש אלא כדי שתחזיר ידה לאחוריה ונראית כמי שיעלה הקמט תחת הדד. תנו רבנן אלו הן סימני בגרות רבי אליעזר אומר כדי שיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקא אומר משיכסיף ראש החוטם וקא מפרש רב ששת משיפצל ראש החוטם וכתב רש"י ז"ל ולא ידענא מאי ניהו, והר"ם ז"ל פירשו שיעשה בראש החוטם כדוד קטן [צ"ל כדור וכן ברמב"ם] ורבותינו פירשו משיפצל החוטם עצמו ר' יוסי אומר משתקיף העטרה. וכתב רש"י ז"ל שגדל העוקץ ועבה ומוקף עטרה. והרמב"ם ז"ל [שם] פירש שהוא מקום הבשר התפוח שהוא למעלה מן הערוה לעומת הבטן ואם כן לפי זה שיעורה דרבי יוסי ושל רבי שמעון שוין וכן נראה דעתו דהא ערבינהו. (ותו) [ותמהו] שהרי כתב זה לשונו ומשנתמעך בשר זה ולא יהיה קשה ועשאם כלם סימן אחד וצ"ע. רבי שמעון אומר משנתמעך הכף וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר [מ"ז ע"ב] שלושה סימנים נתנו חכמים באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה פגה (מלמעלן) [מלמעלה] בידוע שלא הביאה שתי שערות בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות וסימני הבוחל הם שנחלקו בו התנאים למעלה. צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף, מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך. וכל הני סימני בגרות לא אצטריכינן להו אלא בשלא נודעו לנו סימני נערות אבל נודעו לנו סימני נערות הא קיימא לן דאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד כדאיתא בפרק ואלו נערות [כתובות ל"ט ע"א] ובפרק תינוקת [נדה ס"ה ע"א] ובפרק עשרה יוחסין [קדושין ע"ט ע"א]. שאלו את רבי הלכה כדברי מי אמר ליה הלכה כדברי כלן להחמיר רבי יוחנן וסביא אמרי הלכה כדברי כלן להחמיר (והאי הלכתא כדברי כלן להחמיר) בין לסימני נערות בין לסימני בגרות. תנן [נדה מ"ח ע"א] בא סימן התחתון עד שלא בא סימן העליון דהיינו שערות עד שלא בא העליון דהיינו בוחל או חולצת או מתיבמת בא העליון אף על פי שאי אפשר ר' אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו אפשר לתחתון לבוא עד שלא יבוא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא יבוא התחתון. וכלל הדברים בזה הוא אם הביאה שתי שערות והיא בת תשע שנים שהם שומא ואפי' נפלו וגדלו אחרים במקומם אחר י"ב אינם כלום אלא עד שיגדלו שתי שערות שלא במקום הראשונות, הביאה שערות קודם י"ב שנה שאינם כלום ואפילו נשארו אחר י"ב שנה דשומא נינהו וכמו שכתבנו למעלה בסימן הבן וזו היא קטנה הנזכרת בכל מקום, ואם נעשית בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות היא הנערה הנזכרת בכל מקום ואין משגיחין בסימן העליון. ואם לא נראו בה שערות ונראו בה אחת מן הסימנין העליונים שכתבתי למעלה אז היא ספק אם היא נערה או קטנה דהא אמרינן הלכה כדברי כלן להחמיר. ואם נראו בה סימנין אלו כלן הרי היא בוגרת ודאית שאי אפשר שיבואו כלן אלא שכבר בא סימן התחתון והיא גדולה ואף על פי שאין שם שערות אפשר שנשרו והכי אמרינן בגמרא [שם] ואף על גב דבדיקנא לה ולא אשכחן אמרינן דמנתר נתרי.
